×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית כ״אתנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַֽיהֹוָ֛הי⁠־⁠הֹוָ֛הא פָּקַ֥ד אֶת⁠־שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ (ב) וַתַּ֩הַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ (ג) וַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶֽת⁠־שֶׁם⁠־בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד⁠־ל֛וֹ אֲשֶׁר⁠־יָלְדָה⁠־לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק׃ (ד) וַיָּ֤מׇל אַבְרָהָם֙ אֶת⁠־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן⁠־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ (ה) {חמישי} וְאַבְרָהָ֖ם בֶּן⁠־מְאַ֣ת שָׁנָ֑ה בְּהִוָּ֣לֶד ל֔וֹ אֵ֖ת יִצְחָ֥ק בְּנֽוֹ׃ (ו) וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כׇּל⁠־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק⁠־לִֽי׃ (ז) וַתֹּ֗אמֶר מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים שָׂרָ֑ה כִּֽי⁠־יָלַ֥דְתִּי בֵ֖ן לִזְקֻנָֽיו׃ (ח) וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת⁠־יִצְחָֽק׃ (ט) וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת⁠־בֶּן⁠־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר⁠־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽקב׃ (י) וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת⁠־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן⁠־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם⁠־בְּנִ֖י עִם⁠־יִצְחָֽק׃ (יא) וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ׃ (יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל⁠־אַבְרָהָ֗ם אַל⁠־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל⁠־הַנַּ֣עַר וְעַל⁠־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע׃ (יג) וְגַ֥ם אֶת⁠־בֶּן⁠־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא׃ (יד) וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם ׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח⁠־לֶ֩חֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל⁠־הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל⁠־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת⁠־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (טו) וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן⁠־הַחֵ֑מֶתג וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת⁠־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם׃ (טז) וַתֵּ֩לֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔הד אַל⁠־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת⁠־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ׃ (יז) וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֮ אֶת⁠־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶל⁠־הָגָר֙ מִן⁠־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה⁠־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל⁠־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי⁠־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל⁠־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא⁠־שָֽׁם׃ (יח) ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת⁠־הַנַּ֔עַר וְהַחֲזִ֥יקִי אֶת⁠־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי⁠־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ׃ (יט) וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת⁠־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת⁠־הַחֵ֙מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת⁠־הַנָּֽעַר׃ (כ) וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת⁠־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת׃ (כא) וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּֽקַּֽח⁠־ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (כב) {ששי} וַֽיְהִי֙ה בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר⁠־צְבָא֔וֹ אֶל⁠־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ (כג) וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ הֵ֔נָּה אִם⁠־תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר⁠־עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם⁠־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר⁠־גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ׃ (כד) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אָנֹכִ֖י אִשָּׁבֵֽעַ׃ (כה) וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת⁠־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל⁠־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם⁠־אַתָּ֞ה לֹא⁠־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם׃ (כז) וַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃ (כח) וַיַּצֵּ֣ב אַבְרָהָ֗ם אֶת⁠־שֶׁ֛בַע כִּבְשֹׂ֥ת הַצֹּ֖אן לְבַדְּהֶֽן׃ (כט) וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל⁠־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה הֵ֗נָּה שֶׁ֤בַע כְּבָשֹׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה׃ (ל) וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת⁠־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה⁠־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת⁠־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת׃ (לא) עַל⁠־כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ (לב) וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קׇם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר⁠־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל⁠־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים׃ (לג) וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא⁠־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֵ֥ל עוֹלָֽם׃ (לד) וַיָּ֧גׇר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וַֽיהֹוָ֛הי⁠־⁠הֹוָ֛ה ל=וַֽיהוָ֛הי⁠־⁠הוָ֛ה בגעיה ימנית
ב מְצַחֵֽק =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=מְצַחֶק סגול? אינו כן אלא צֵרי>
ג מִן⁠־הַחֵ֑מֶת =א⁠(ס),ל,ש,ש1?,ק3,ו <א⁠(ס)=הַחֶמֶת שש נקודות? אינו כן אלא החית בצֵרי> וכמו כן בתיגאן; מ"ש=<בס"א כתיבת יד החי"ת בסגול, וכן כתב רד"ק על זה בשרשים שהוא בשש נקודות, ויש ספרים בחמש עכ"ל>
ד אָֽמְרָ֔ה ל=אָֽמְרָ֔ה בגעיה ימנית
ה וַֽיְהִי֙ ל=וַֽיְהִי֙ בגעיה ימנית
E/ע
הערותNotes
חלק ג: וה׳ פקד את שרה וגו׳ (כא, א) עד ויהי אחר הדברים האלה (כב, א)
ביאור דברי הסיפור
(א-ב) זכר שכבר פקד ה׳ יתעלה את שרה בהריון כמו שייעד לה, ועשה לה גם כן כמו שייעד לה, רוצה לומר שכבר ילדה בן למועד אשר דיבר אתו אלהים. (ג) והנה קרא אברהם שֵׁם בנו אשר ילדה לו שרה ׳יצחק׳, כמו שאמר אליו ה׳ יתעלה, (ד) ומל אותו בן שמונת ימים כאשר צֻוָּה (יז, יב). (ה) והנה היה אברהם בן מאה שנה כאשר נולד לו יצחק בנו. (ו) ואמרה שרה שכבר היטיב אברהם בקוראו שֵׁם בנו ׳יצחק׳, שהוא שֵׁם מורה על השמחה, כי שׂמֵּחַ שׂמְּחָהּ בו ה׳ יתעלה, וכל השומע ישמח בעבורה. ואולם ייחסה השמחה לה לבדה, לפי שכבר היה לאברהם בן קודם זה. (ז) ואמרה, להורות על עוצם הפלא שעשה לה ה׳ יתעלה: מי הוא זה שעלה בלבו לאמר לאברהם שתניק בנים שרה? זה לא מלל אחד מהאנשים - זולת הנביא שייעד לה זה הענין בדרך נבואה; אבל מי שאינו נביא - לא עלה בלבו זה הענין, לרוב הזרות שיהיה בו. (ח) והנה כאשר גדל הילד ונגמל, עשה אברהם משתה גדול להודות על רוב שמחתו במה שחננוֹ ה׳ יתעלה כשנתן לו זה הבן. (ט) והנה היה ישמעאל מלעיג על זה הענין שהיה עושה אברהם ליצחק ולא עשהו לו, כי לא היה חושב שיהיה יתרון ליצחק עליו, כי שניהם היו בניו. (י) וכאשר הרגישה שרה בזה, רצתה להראות לו שאין הענין כמו שהיה חושב, ואמרה לאברהם שיגרש מביתו הגר עם בנה ישמעאל, כי לא יירש ישמעאל בנכסי אברהם עם בנה יצחק. (יא) והיה הדבר קשה מאד בעיני אברהם בעבור בנו ישמעאל, (יב) עד שבָּאָהוּ דבר ה׳ יתעלה שיעשה מה שאמרה לו שרה, כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע — רוצה לומר שממנו יהיה הזרע המתיחס לאברהם, לשלמותו, והוא ישראל. (יג) וייעד אותו שישים בן האמה לגוי, מפני היותו בנו, כי לא היה ישמעאל ראוי לברכה לולא היותו בן אברהם. והנה סיבב ה׳ יתעלה לגרש ישמעאל מעל יצחק, כדי שלא ילמד יצחק ממעשיו הרעים, ויִמָּנַע השלמוּת ממנו מפני זה. (יד) והנה נזדרז אברהם לגרש האמה ובנה כמו שציוהו ה׳ יתעלה, ונתן להגר צידה לדרך לחם ומים, והיה מספיק לה לדרך אשר היתה הולכת בה לולא תעייתה במדבר באר שבע. והנה בלי ספק נתן לה כסף וזהב יספיק לה ולבנה אחר היותם אל המקום אשר היו הולכים שם; כי המאמר בשיתן לבנו צידה לדרך ולא יתן לו דבר יזון בו אַחַר היותם במקום אשר אמר להם שילכו בו - הוא מגונה מאד, וכל שכן בחוק אברהם. (טו) והנה תעת הגר במדבר באר שבע, והיה זה סיבה אל שכָּלוּ המים מן החמת קודם הַגִּיעָהּ אל המקום שהיו הולכים שם; ובראותה זה פחדה שימות בנה בצמא, והשליכה אותו בכעס תחת אחד מהאילנות, שלא יכהו חום השמש, (טז) וכאשר השיג אותו חוזק הצמא נתפרדה ממנו כשיעור יריית חץ, שלא תראה במותו, וישבה שם לראות מה יקרה לו, ובכתה בכי גדול. (יז) והנה שמע אלהים קול הנער — שהיה צועק לצומאו — בעבור אברהם נביאו, ושלח אחד מהנביאים להגר, ואמר לה שלא תירא, כי שמע ה׳ יתעלה את קול הנער וצערו באשר הוא שם בעבור אברהם נביאו. (יח) וציוה אותה שתשא הנער ותלך לדרכה, כי הוא יהיה לגוי גדול. (יט) והנה פקח ה׳ יתעלה את עיניה, וראתה באר מים ומלאת ממנו את החמת והשקת את הנער. (כ) והנה ה׳ יתעלה — בעבור אברהם נביאו — השגיח בנער, וגדל, וישב במדבר פארן, והיה יורה חיצים לצוד לו ציד. (כא) וישב במדבר פארן, ולקחה לו אמו אשה מארץ מצרים, כי משם היתה. (כב) ובעת ההיא אמרו אבימלך ופיכול שר צבאו לאברהם, שה׳ יתעלה עימו בכל מעשיו, כי הם ראו אותו מצליח בכל אשר יפנה, וראו גם המופתים שעשה ה׳ יתעלה בעבור אברהם, (כג) ולזה רצו שישבע להם באלהים שלא יזיק הוא וזרעו לאבימלך ולזרעו, אבל יעשה עמהם כחסד אשר עשו עימו, וכן יעשו חסד עם אנשי ארץ אבימלך וזרעם. (כד-כה) ואמר להם אברהם שכבר ישבע לו על זה. והוכיח אברהם עם אבימלך בדברים וטענות על הבאר שגזלו עבדי אבימלך. (כו) וכבר התנצל על זה אבימלך, ואמר אליו: לא ידעתי מי עשה הדבר הזה, כי לא נעשה במצותי; וגם אתה לא הגדת לי מי הוא זה, שאם הייתי יודע מי עשה זה הייתי עושה בו מה שיתבאר ממנו שלא יישר בעיני מה שעשה; וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום, שאם הייתי שומע תלונתך קודם זה הייתי חוקר הענין עד שאמצא מי הוא זה ואי זה הוא ואוכיח אותו. (כז) והנה לקח אברהם צאן ובקר ונתן לאבימלך, וכרתו שניהם ברית באופן אשר היו נוהגים לכרות ברית בימים ההם. (כח-ל) והציב אברהם מהצאן שבע כבשות נפרדות משאר הצאן, ורצה שיקח אבימלך את שבע כבשות הצאן מידו להיות לו לעדות שהבאר ההוא שלו. (לא) ולהעיד על אמיתת זה הסיפור, זכר שלזאת הסיבה היה נקרא המקום ההוא ׳באר שבע׳, כי שם נשבעו שניהם. (לב) וכרתו ברית שלא יזיקו זה לזה, ואחר זה שב אבימלך ופיכול שר צבאו לארצו. (לג) והנה נטע אברהם אילן בבאר שבע להיות ממנו צל על הבאר, והתפלל שם לה׳ יתעלה כי המקום היה ראוי אל שידבק בו השפע האלהי. (לד) וכבר גר קודם זה אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ואולם אמר זה, כי אף על פי שעמד שם אברהם ימים רבים לא רצה להשתקע שם, כי לא היה מארץ כנען, אבל גר שם עד שנמצא לו מקום נאות סמוך לארץ ההיא בארץ כנען, והוא באר שבע.מהדורת הרב ברוך ברנר והרב אלי פריימן, באדיבות הוצאת מכון מעליות (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144